פסק-דין בתיק ע"ע 14199-12-10

השופט אילן סופר

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי  בתל-אביב מיום 9.11.10 (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר צבי קוסטרינסקי וגב' נירית אשכר טולקובסקי; תע"א 5448-07).

2.         המשיבה עבדה בשיבוץ יהלומים אצל המערערת 1 (להלן: "החברה") החל מחודש 1/96 . המערערים 3-2 הינם בעלי מניות ומנהלים בחברה. החל מחודש 5/05 החברה הפסיקה להעביר לפוליסת ביטוח המנהלים הפרשות של המשיבה, ולאחר מכן לא ניכתה כלל משכר המשיבה הפרשות לאותה פוליסה. ב-12/06 הודיעה חברת הביטוח על סילוק הפוליסה. המשיבה פנתה מספר פעמים לחברה וביקשה את העברת התשלומים. משלא נענתה הודיעה המשיבה ב-13.12.06 כי היא מתפטרת על רקע של הרעה מוחשית בתנאי עבודתה. המשיבה הגישה תביעה כנגד המערערת לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, אי הפרשה לתגמולים, שכר מולן, דמי הבראה ודמי מחלה.

3.         בית הדין האזורי קיבל את התביעה וקבע כי הפסקת העברת ההפרשות לחברת הביטוח משך תקופה ממושכת מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה המצדיקה התפטרות כדין מפוטר. על כן המשיבה זכאית לפיצוי פיטורים. בחישוב השכר הקובע נלקחו בחשבון תשלומי מזומן שלא נרשמו בתלושי השכר. עוד נקבע כי המשיבה זכאית לפדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי מחלה, השבת הניכויים שלא הועברו לחברת הביטוח ופיצוי בגין אי תשלום הפרשות לקופת גמל בהתאם לצו ההרחבה החל בענף התעשייה המלאכה ותחנות הדלק.

            בית הדין האזורי קבע עוד כי יש להטיל חבות אישית על המערערים 3-2 מכח הרמת מסך וזאת מאחר וכספי ההפרשות שניכתה החברה  לא הועברו לחברת הביטוח. יחד עם זאת המערערים 3-2 חויבו רק בחיובים בעלי קשר סיבתי להתנהגות שבעטייה בוצעה הרמת המסך. המערערים 3-2 חויבו בתשלום פיצויי פיטורים, החזר הניכויים שלא הועברו,  פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל והוצאות משפט.

4.         המערערים טענו בערעור כי לא הוכח קשר סיבתי בין התפטרות המשיבה לאי העברת ההפרשות לחברת הביטוח ; הפקדות המזומן בבנק שהובילו למסקנה כי שכר המשיבה גבוה יותר מהנקוב בתלושי השכר לא היו עקביות ; לא הונחה תשתית עובדתית להרמת מסך ; צו ההרחבה לעניין פנסיית יסוד לא חל על החברה ; בחישוב ימי החופשה נפלה טעות ; אין לשלם למשיבה ימי מחלה לאחר שהתפטרה וללא שהציגה אישורי מחלה.

5.         המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין  האזורי המבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות, שערכאת הערעור אינה נוהגת לשנות מהן. באשר להרמת המסך, ציינה המשיבה כי לנוכח התנהגות המערערים יש מקום לחייב את המערערים 3-2 בכל חיובי פסק הדין ולא בחלקם כפי שעשה בית הדין קמא, אך משלא בחרה משבחרה שלא להגיש ערעור על כך, היא מסכימה לחיוב החלקי שנקבע בפסק הדין.

6.         הכרעה

            לאחר שמיעת טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה [סדרי דין] תשנ"ב - 1991. פסק הדין מבוסס כדבעי בחומר הראיות שהיו בפניו. המסקנות המשפטיות המופיעות בו נכונות ועולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה.

            על כך נבקש להוסיף את הערותינו הבאות:

            מעביד שאינו מעביר ניכויים משכר עובד לקופת גמל, במשך תקופה ארוכה, ולאחר מכן  מפסיק לנכות  הניכויים משכר העובד  וחברת הביטוח מודיעה על סילוק הפוליסה - מבצע  הרעת תנאים ממשית שעובד אינו חייב להשלים עימה. במצב דברים שכזה הוא זכאי להתפטר, תוך מתן התראה למעביד, והוא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. כך עשתה המשיבה, ואין היא יכולה להיחשב כמי שהשלימה עם ההרעה בתנאי העבודה, מקום שאלו מהווים נטילת שכרה שלא כדין ואי העברתו לתעודתו.

            דברים אלו מצדיקים גם הרמת מסך וחיוב אישי של מנהלי חברה בחובותיה. (ראו: ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ומלונאות רחביה בע"מ ניתן ב-9.1.03). מבחינה זו, חסד עשה בית הדין עם המערערים 3-2 עת חייבם רק בחלק מחיובי פסק הדין, כאשר לכאורה יכול היה לחייבם בכל שנפסק.

7.         על כן, וכאמור הערעור נדחה ובכפוף להסכמת הצדדים כפי שמצאה ביטוייה בפרוטוקול מיום 13.2.12 לפיה הסכום בגין פדיון חופשה יעמוד על סך של
31,584.50 ש"ח.

8.         המערערים ישלמו למשיבה הוצאות הערעור בסך 7,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

            מאחר והמערערים הפקידו בקופת בית הדין סך 3,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה, זכאית המשיבה לקבל סך זה על חשבון סכום ההוצאות שנפסקו בפסק הדין. המזכירות תעביר למשיבה את סכום ההוצאות.

ניתן היום,  ז' באדר  תשע"ב (  1  במרץ 2012), בהעדר הצדדים.